התקשרו עוד היום
shutterstock_661819933
אור הרשב"י

אור הרשב"י

סיפורים מרתקים מתוך המגזין של ישיבת אור הרשב"י

קדושת יום ל”ג בעומר

“קדושת יום ל”ג בעומר”
ובו מאמרים נשגבים מגדולי הדורות בקדושת ומעלת יום ההילולא קדישא,
וגודל הזכות לכל איש ישראלי החפץ לזכות בשפע הצלחה ברוחניות ובגשמיות
לנצל היטב יום זה בלימוד ובתפילה

קבורתו של רשב”י היתה בידי שמים ולא היתה על ידי איש, ומן השמים קבעו וקדשו את הר הקודש מירון למקום העליה לרגל.

אחר שיצא מיטת רשב”י מן הבית עלתה באויר ואש היה לוהט לפניו, שמעו קול “עולו ואתכנשו להילולא דרבי שמעון, יבא שלום ינוחו על משכבותם”. וכשנכנסה המיטה למערה שמעו קול במערה ‘זה האיש מרעיש הארץ מרגיש ממלכות’. הרי לנו מזה שני דברים, שקבורתו של רשב”י היתה בידי שמים ולא ע”י איש, ושמשמים נקבע הר מירון למקום העליה לרגל, וכדברי הבת קול ‘עולו ואתכנשו להילולא דרבי שמעון’.

“כמה מקטרגין בטלים בעבורך ביום זה”

הזוהר הק’ מתאר את יום פטירתו של רבי שמעון, כיום שלא היה כמותו מעולם. בשעת פטירתו של רשב”י יצאה בת קול והכריזה “כמה פטרין ברקיעא משתככין ביומא דין בגינך” [כמה מקטרגין בטלים בעבורך ביום זה]. ביום פטירתו גילה לתלמידיו סודות עמוקים שלא גילה קודם לכן, וביקש מתלמידיו שלא להצטער ביום פטירתו אלא לשמוח בו. מני אז הפך יום ל”ג בעומר ליום של שמחה וקדושה בכל תפוצות ישראל.

מעשה נורא מרבי חייא בהשתטחו על קבר הרשב”י

מובא בהקדמת הזוהר (ד.): רבי חייא השתטח והתפשט על הארץ על קברו של רבי שמעון ונשק את עפר קברו, ובכה ואמר: עפר, עפר, כמה קשה עורף אתה, שכל מחמדי עין בלים ונשחתים בך! כמה חצוף אתה, עד שרבי שמעון בר יוחאי הקדוש, שבתורתו קיים והאיר העולם ולא נראתה קשת בימיו, והיה שליט בעליונים ובתחתונים וזכותו מקיים את העולם, אף הוא נטמן בעפר!

אחר כך דיבר רבי חייא נוכח רבי שמעון ואמר: רבי שמעון, אור המאיר, אור העולמות! אף שאתה מבלה בעפר, אתה קיים ומנהיג העולם כמו בחיים חיותך!

אחר כך נשתומם רבי חייא רגע אחד ואמר: עפר,עפר, אל תתגאה, כי הצדיקים הגדולים עמודים העולם לא יהיו נמסרים בידך, ורבי שמעון לא נבלה בך ולא שלט בו רקבון!

קם רבי חייא והיה בוכה על שרבי שמעון מת, והלך לדרך ורבי יוסי עמו, והתענה מאותו היום ארבעים יום לראות את רבי שמעון שיתגלה אליו בהקיץ או בחלום, וגילו לו מן השמים שאין לו זכות לראות את רבי שמעון. בכה רבי חייא והתענה עוד ארבעים יום אחרים, ואז הראו לו במראה החזיון את רבי שמעון ורבי אלעזר על יד קברם בסוד הנפשות שבעולם הזה השוכנות על הקבר, וראה שהיו עוסקים באותו הסוד שאמר רבי יוסי, והיו כמה אלפי נשמות צדיקים מאזינים לתורתו. בין כך ראה כמה מלאכים בעלי כנפים שבאו כדי לרכב עליהם רבי שמעון ורבי אלעזר להעלותם ממדרגה למדרגה, ועלו עליהם רבי שמעון ורבי אלעזר בנו, ועלו למתיבתא דרקיעא שהוא גן העדן של מעלה, מקום מושב הרוחות.

ולבסוף מסיים: נזדעזע רבי חייא ובכה ואמר: אשרי חלקם של הצדיקים באותו העולם, ואשרי חלקו של בר יוחאי שזכה לכך, ועליו אמר הכתוב “להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא”.

הקדמת הזוהר (ד.):

התנא הקדוש רבי יהושע בן לוי פגש את אליהו הנביא במירון

במסכת סנהדרין דף צח’ ע”א וז”ל: רבי יהושע בן לוי אשכחיה לאליהו דהוי קאי אפיתחא דמערתא דרבי שמעון בן יוחאי אמר ליה ‘אתינא לעלמא דאתי’ אמר ליה ‘אם ירצה האדון הזה’. [רבי יהושע בן לוי מצא לאליהו שהיה עומד בפתח המערה של (קבר) רבי שמעון בר יוחאי, אמר לו (ריב”ל): אבוא לעולם הבא? אמר לו (אליהו): אם ירצה האדון הזה].

השמחה הגדולה ביום ל”ג בעומר בכל שנה ושנה

יום ל”ג בעומר זכה ונתקבל בכל תפוצות ישראל, כיום אשר מרבין בו שמחה מכוחו של רשב”י הקדוש, ובכל הדורות היו גדולי עולם מקלסין ומשבחין ומאריכים בתואר עיצומו של יום זה, אשר הוא כמזבח המכפר, וכיום שבו נעשו ניסים לישראל יותר בימים אחרים.

ובספרי הקדמונים המתארים בשבחי יום זה, מתואר שבשמחת ל”ג בעומר בהר קודש מירון יורד שפע שמחה עליונה עד כדי כך שמי שמשתתף בשמחת רשב”י נדמה לו שכבר בא המשיח, ולא עוד, אלא שכל המשתתפין בהילולא זוכין וחשים ומתרגשין מאוד משמחה זו, עד אשר עולזים ומפזזים ומרקדין ולא חשים מנוחה כלל לעצמם ואין מבדילין בין יום ללילה.

ניצוץ הגאולה ביום ל”ג בעומר

כתב רבנו חיים ויטאל זי”ע בספר שער הכונות (דף פ”ז ע”ב) וזה לשונו: גם העיד הה”ר אברהם הלוי, כי בשנה הנזכרת הלך גם הוא שם, והיה נוהג לומר בכל יום בברכת תשכון, נחם ה’ אלקינו את אבלי ציון כו’, וגם בהיותו שם אמר נחם כו’. ואחר שגמר העמידה, אמר לו מורי ז”ל כי ראה בהקיץ את רשב”י ע”ה עומד על קברו, ואמר לו אמור אל האיש הזה אברהם הלוי כי למה אמר נחם ביום שמחתינו, ע”כ. נמצינו למדים שהשמחה בל”ג בעומר במירון בעומר גדולה עד כדי כך שאפילו להצטער שם על חורבן בית המקדש נחשב כפגם גדול עד שנענשים על זה. והטעם, כי יום זה אינו שייך לגלות אלא להגאולה העתידה במהרה בימינו אמן.

רבבות נשמות ישראל מקבלות תיקונם בהדלקה על הציון

הרה”ק רבי אברהם יעקב מסדיגורא זיע”א בנו של הרה”ק מרוזין זיע”א היה אומר כי ‘רבבות נשמות ישראל מקבלות את תיקונם בהדלקה שמדליקין על הציון לכבוד רבי שמעון בר יוחאי’.

מי שלא ראה שמחה זו לא ראה שמחה מימיו

וכה כתב רבה של קושטא, הגאון רבי אברהם רוזאניס זצוק”ל, שזכה להיות אצל ציונו של רשב”י ביום ל”ג בעומר בשנת תרכ”ז, וזה לשונו: “עד אור הבקר לא נחו ולא שקטו מרוב צהלה ושמחה, ויהי אלה הלכו לנוח ואחרים באו תחתיהם, כל היום ההוא וכל הלילה שאחריו כזה. ולא אעמיס עלי עול כבד להודיעך בפרטות, ולהראותך המראות המשמחות בכל רגע ושעה שונים למיניהם, רק בדרך כלל אומר לך שמי שלא ראה שמחה זו לא ראה שמחה מימיו”.

ועוד כותב בלשונו הזהב, דברים מבהילים אשר לב מי לא יימס בם: “צייר בשכלך ראותך במקום קטן כזה ג’ אלפים נפשות, בן פורת יוסף, יהודים. בין אשכנזים ספרדים מערביים לא יפרידו, אבל איש באחיו ידבקו, קול יתנו ברוב עוז, אלה מפה דוגלים כאילים, ואלה ישירו. אלה ישתו ואלה יספיקו כפיים. מפזזים מכרכרים בכל עוז. אבק שריפה נחשב לאין, לא ידעתי אל מה אדמה לך, אשווה לנגדך השמחה הגדולה אשר הרגשתי אז בקירות לבבי. דימיתי שכבר בא המשיח לישראל והנני רואה שמחת בית השואבה בתוככי ירושלים ת”ו נפלאת המראה הזה בעיני”, עכ”ל.

עוצם קדושת היום

רבן ומאורן של ישראל רבי יהונתן אייבישיץ זצוק”ל כתב שיום ל”ג בעומר הרי הוא מסוגל לתשובה, וזלה”ט: “יום ל”ג בעומר הוא הילולא דרשב”י, כי מת אז, והיה למעלה הילולא, הנערה באה אל המלך, וראוי לכל איש הירא וחרד אל לבו יום ההוא לשוב בתשובה כי זכות רבי שמעון מסייע להבא ליטהר, ולא לבלות הזמן בעוה”ר בהבלי עולם אשר הוא לצדיק לצער”.

הריני מקבל עלי קדושת היום

ומרגלא בפומייהו דחסידים בשם הרה”ק רבי אברהם מקלאיסק זי”ע, כשהיה טובל בבוקרו של יום ל”ג בעומר היה אומר בלהט אש קודש: “הריני מקבל עלי קדושת היום”.

יום ל”ג בעומר הוא יום שמחתו של רשב”י

ברמ”א נזכר יום ל”ג בעומר בסי’ תצ”ג סעיף ב’: “מסתפרין ביום ל”ג ומרבים בו קצת שמחה ואין אומרים בו תחנון, והטעם משום שביום זה פסקו מלמות תלמידי ר”ע”, ודבר זה שנוי במחלוקת משום שלדעת מרן בשו”ע (שם) תלמידי רבי עקיבא פסקו מלמות רק בל”ד בעומר, ואכן ביום ל”ג לדעת השו”ע עדין לא מסתפרין.

ומובא בשם ה’פרי חדש’: “שכשפסקו תלמידי ר”ע מלמות, הלך ר”ע אצל רבותינו שבדרום והסמיך שבעה תלמידים וביניהם הרשב”י, ועל ידם נתקיים “כי לא תשכח תורה מפי זרעו” (דברים ל”א). ובמדרש קהלת מביא את דברי ר”ע לתלמידיו “הראשונים לא מתו אלא מפני שהיתה עיניהם צרה בתורה זה לזה, אתם לא תהיו כן, מיד עמדו ומלאו כל ארץ ישראל תורה”.

וכתב גאון עוזנו הרב חיד”א זצ”ל בספרו ‘מראית עין’, דביום ל”ג עצמו התחיל ר”ע ללמד תורה לרשב”י וחבריו, ולפי”ז השמחה שמרבים בל”ג בעומר היא על המפנה החשוב שחל ביום זה שלאחר שפסקו מלמות, התחיל ר”ע ללמד תורה לרשב”י וחבריו, ולאחר שהסמיכם הרבו תורה בכל ישראל, ואיכות התורה שלמדו היתה תורה שקיימת לעד, שמסרו נפשם ללמד תורה לאחרים, ולא היתה עיניהם צרה כראשונים, וזו השמחה על התורה שחזרה לישראל.

רבנו האר”י הקדוש זיע”א הגיע במיוחד ממצרים עם כל אנשי ביתו כדי לעלות למירון ביום ל”ג בעומר

כתב רבנו חיים ויטאל זיע”א בשער הכוונות דף פ”ז ע”א וזה לשונו: ענין מנהג שנהגו ישראל, ללכת ביום ל”ג בעומר על קברי רשב”י ורבי אלעזר בנו, אשר קבורים בעיר מירון כנודע, ואוכלים ושותים ושמחים שם. אני ראיתי למורי ז”ל, שהלך לשם פעם אחת ביום ל”ג בעומר הוא וכל אנשי ביתו, וישב שם שלושה ימים ראשונים מן השבוע ההוא, וזה היה הפעם הראשונה שבא ממצרים, עכ”ל.

והדברים נוראים ונפלאים עד כמה טרח רבנו האר”י הקדוש זיע”א לבוא במיוחד ממצרים למירון, ולא רק זה אלא שגם הביא עמו את כל אנשי ביתו, שהטירחה בזה כפולה ומכופלת, והכל בכדי לעלות למירון לל”ג בעומר. ובזה שורש גדול למנהג ישראל הקדושים שטורחים ובאים ועולים אל הר הקודש מירון ביום ל”ג בעומר ומביאים עמהם את בני ביתם וילדיהם הקטנים.

והרי לנו ק”ו, אם האר”י הקדוש זיע”א טרח והביא את כל אנשי ביתו על הגמלים והחמורים ממצרים, ומי יודע מתי יצא לדרך, ומסתמא יצא מיד אחר הפסח, וכל הטירחה העצומה הזאת היה שווה בעיניו בכדי לזכות ולהיות ביום ל”ג בעומר בהר הקודש מירון, על אחת כמה וכמה שכדאי וראוי ונכון בימינו לבוא עם כל אנשי ביתו ולעלות לרגל למירון.

גלילה לראש העמוד