התקשרו עוד היום
Panorama_from_Beit_Mahsir_
אור הרשב"י

אור הרשב"י

סיפורים מרתקים מתוך המגזין של ישיבת אור הרשב"י

נס ההצלה של מושב “בית מאיר”

סיפורה הבלתי ייאמן של שרה אלחיאני ממושב ‘בית מאיר’, שזכתה לראות בעיניה את נס הצלת היישוב, בגל השריפות שפקד את מדינת ישראל.

גל השריפות שהצית את מדינת ישראל, לא יישכח במהרה. מאות בתים ניזוקו, אלפי אנשים נאלצו לעזוב את בתיהם, מטוסי כיבוי רבים הובאו מיוחד מחו”ל, וכל המדינה עקבה בדאגה אחר השריפה העצומה שהשתוללה ללא הפסקה.

באותו לילה גורלי, כאשר ערים רבות ברחבי הארץ היו נתונות במצור בעקבות הדליקות, שרה אלחיאני, ממושב “בית מאיר” במורד ירושלים, לא הייתה רגועה כלל וכלל. היא הייתה קשובה לגל הפתוח בערוצי החדשות, בהן דיווחו כל העת על דליקה נוספת שפרצה, והייתה לה תחושה שגם היישוב שלה על הכוונת.

היא ניסתה להירדם שוב ושוב, אך התחושה הייתה חזקה ממנה. רק בשעת לילה מאוחרת, בסמוך לשעה 2, היא הצליחה להירדם. אך לא לזמן רב

בשעה 2:30 בלילה, היא התעוררה לשמע דפיקות עזות על דלת ביתה. אחד השכנים זעק לה לעזוב את ביתה במהירות האפשרית, בעקבות דליקה שהחלה לבעור בפאתי היישוב. היא קמה במהירות ממיטתה, כמו התכוננה לרגע זה, וארזה במהירות תיק קטן עם הדברים היקרים לה, למקרה שלא תזכה לראות שוב את הבית אותו הקימה וטיפחה.

רגע לפני שעזבה את הדלת, אומרת שלום לביתה שכבר אינו מבצרה, היא נזכרה ששכחה משהו. משהו חשוב מאוד. שרה אלחיאני מחוברת למשפחת אור הרשב”י. כבר שנים רבות שהמקובלים במירון עורכים עבורה תפילות לישועה והצלחה, והיא תומכת במוסדות בצורה אדוקה. למרות הקשיים ולמרות הניסיונות, היא לא מפסיקה את התרומה. וכעת, רגע לפני שהיא עוזבת את ביתה, היא נזכרת בקמיע הקדוש של רבי שמעון בר יוחאי, אותו זכתה לקבל ממקובלי הישיבה. באותו הרגע היא כבר הרגישה שהולך לקרות נס גדול. “הקמיע של רשב”י לא יאכזב” אמרה לעצמה שוב ושוב.

היא לקחה עמה את הקמיע, ונסה מביתה. חיש עלתה על רכבה יחד עם 2 ילדיה, ומיהרו לכיוון היציאה מהיישוב. משהתקרבה לכיוון היציאה מהיישוב, היא הבחינה בעשרות רכבים של תושבי היישוב, עומדים בשורה ביציאה ואינם זזים. זה הרגע בו היא הבחינה שהאש משתוללת ממש ממולה, ביציאה היחידה של היישוב, וחוסמת את דרך המילוט. פחד פחדים שרר במקום באותה העת. בכיות וצעקות היסטריות, רעש והמולה, ובתווך כוחות הכיבוי המנסים להשתלט על הלהבות האימתניות, אך ללא הצלחה.

בשעה 4:00 לפנות בוקר, צלצל הטלפון במוקד הישועות הטלפוני של ישיבת המקובלים אור הרשב”י, הפעיל 24 שעות ביממה. בקולות שבר היסטריים היא הסבירה לרב שענה לה לטלפון את המצב: “חייבים את התפילות של המקובלים. המצב קשה מאוד. הלהבות אוחזות ביישוב, ואין אפשרות להימלט ממנו” היא זעקה.

ובאותה העת, בהיכל ישיבת המקובלים במירון, עוסקים המקובלים בשגרת התפילות והתיקונים לישועת עם ישראל, ואז אחד הרבנים ומכריז: “רבותיי. יישוב שלם בסכנה. היישוב בית מאיר עולה בלהבות. עלינו לעשות הכל בכדי להציל את תושבי היישוב בנפש וברכוש”.

ומאותו הרגע החלו בישיבת המקובלים בתיקון מיוחד המתוקן לעת צרה בלבד. במשך שעה ארוכה עמדו המקובלים בישיבה בתפילה וזעקה להצלת היישוב. בכל הזמן הזה, קו הטלפון לא נותק, ותושבי יישוב בית מאיר זוכים לשמוע את התיקון המיוחד שנערך בדיוק עבור הצלתם.

לפתע, לאחר 45 דקות גורליות, קרה הנס הבלתי יאומן. הרוח האימתנית פשוט שינתה כיוון והחלה לנשוב לכיוון השני. שער היישוב כמו נפתח ליציאה, מזמין את כל תושבי היישוב לנוס על נפשם. בתוך דקות אחדות היישוב התפנה כולו וחלפה הסכנה בגוף. דקות ספורות לאחר שיצא אחרון התושבים את היישוב, חזרה הרוח לנשב כבראשונה—

כשוך הלהבות, שבה שרה אלחיאני לביתה, שם נדהמה לגלות כי ביתה לא ניזוק כלל וכלל.

ויש לה מסר לעם ישראל: “תושבי יישוב שלם חייב את חייו למקובלים הקדושים בישיבת אור הרשב”י. בזכות התפילות והתיקונים שערכו בישיבה למעננו, ובזכות הקמיע הקדוש והתמונה של רשב”י התולה בסלון ביתי, זכיתי לראות בעיניים נס בלתי יאומן”.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן