התקשרו עוד היום
shutterstock_686987539
אור הרשב"י

אור הרשב"י

סיפורים מרתקים מתוך המגזין של ישיבת אור הרשב"י

הפרקליט המסתורי

חיים שריקי עמד בפני משפט קשה על אי מתן זכת קדימה ופגיעה בנפש ופגיעה ברכוש. אף אחד לא הסכים ללכת לקראתו, והיה נדמה כי הכרעת הדין החמורה היא עניין של זמן. עד שהוא התקשר לישיבת המקובלים…

כאשר הוזמן חיים שריקי לבית המשפט באשמת “אי מתן זכות קדימה”, הוא חש שנעשה לו אי צדק משווע. הוא מכיר את עצמו כנהג זהיר, כזה המציית לחוק ונוהג על פיו. ולפתע, הוא מואשם בהאשמה חמורה על אי ציות לתמרור המורה על זכות קדימה, פגיעה בנפש ופגיעה ברכוש, וכל זאת ללא שיש לו יכולת להתגונן. הוא חש כיצד מכונות הצדק האמורות להגן עליו, סוגרות עליו בעת הזאת, וכל מה שאומר אינו מתקבל.

הוא הוזמן לבית המשפט. התביעה העלילה עליו עלילות שווא. אמרו שנסע במהירות, שפגע בבני אדם, בעוד הוא מעיד על עצמו שהדבר כלל אינו נכון. הוא ניסה לדבר עם התובע בתיק, שיעזור ויתחשב, אך נתקל באזניים אטומות.

עו”ד שעמו התייעץ, אמר לו כי על עבירה כמו שבה הוא מואשם, הוא יקבל לבטח תקופת שלילת רישיון, וכן קנס כספי גדול, ושעליו להתכונן לכך. אך עבור חיים הייתה זו גזירה שלא יכול היה לעמוד בה. הרכב שלו משמש אותו ביום יום, ואין לו את הפריווילגיה לקבל שלילה, וודאי שלא לתקופה ממושכת.

משהבין כי כלו כל הקיצין, ויום המשפט מתקרב, החליט לעשות מעשה למען הישועה שלו. חיש התקשר לישיבת המקובלים אור הרשב”י במירון, וביקש לדבר עם ראש הישיבה. בשיחה קצרה הסביר לו את המצב, וביקש ממנו שיתפללו בעדו שלא יהא לו נזק במשפט. ראש הישיבה הבטיח לו כי בשעת חצות הלילה, יתקיים תיקון מיוחד ושמו יוזכר לישועה ותפילה. כמו כן, בשעת המשפט, יעמדו המקובלים ויעתירו בעבורו, שיצא זך וטהור בבית המשפט.

יום המשפט הגיע. חיים הגיע לאולם הדיונים, ללא ציפיות גבוהות. לא מהשופט, ובוודאי שלא מהתובע. רק בדבר אחד תלה תקווה. בתפילת המקובלים במירון. הוא ידע בתוך תוכו כי תפילה זו תפעל את פעולתה, והוא כבר המתין בקוצר רוח לראות כיצד מסתדרים העניינים…

הדיון החל. התביעה השמיעה את טענותיה. חיים השמיע את טענותיו באמצעות עורך דינו. השופט העיר את הערותיו, וכבר החליט לגשת לגזר הדין. רגע לפני הכרעת הדין, החליט השופט לצאת להפסקה של חצי שעה.

חיים הרגיש כי ההפסקה הזו נועדה עבורו. זו הישועה שלה הוא כה ציפה. הוא ניגש שוב לתובע, אותו תובע שהיה קר ובלתי רגיש עד לרגע זה, הפך לפתע את עורו. בפעם הראשונה שחיים שומע את התובע אומר “נסתדר. יהיה בסדר”.

סופו של הסיפור, כאשר השופט שאל את חיים האם מעדיף קנס, או שלילה, ולמרבה הפלא נתן לו השופט בסה”כ חודש אחד של שלילה בכדי לרצות את התביעה, בלא שקל אחד קנס.

ויש לו מסר לעם ישראל: “אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים. לא היה לי שום סיכוי לצאת מהמשפט הזה בשלום. העו”ד לא האמין. התובע לא האמין. ואפילו השופט לא האמין. רק אני, שבטחתי בכוחו של רבי שמעון בר יוחאי ובכוח תפילת המקובלים, האמנתי שיקרה לי את הבלתי יאומן. תודה לך רשב”י”

גלילה לראש העמוד